המקרה של חברת הלוגיסטיקה Kühne+Nagel והשלכותיו

4 מ״ר של אמת

taz מ-9/10.9.2023

היווצרות הפרויקט

»4 QM WAHRHEIT« – מהקמפיין למבנה

• Kühne+Nagel חוגגת ב-2015 את יום השנה ה-125 להקמתה בכיכר השוק של ברמן ומציגה את תולדות החברה. העיתון taz חוקר את העובדות החסרות, ביניהן מעורבותה המשמעותית של החברה בפינוי תכולת הדירות של האוכלוסייה היהודית שגורשה ממערב אירופה.

• מימון המונים: 27,003 אירו נאספו לרכישת 4 מ״ר של קרקע בכיכר, שבה K+N מתכננת להקים את הבניין החדש שלה, כאתר הנצחה

• תחרות עיצוב: העיתון taz אוסף רעיונות כיצד ניתן להמחיש את »הניצול המוחלט« של רכוש יהודי באמצעות אנדרטה. בין 60 המשתתפים מכל רחבי גרמניה ואוסטריה נמנים אמנים ידועים וכיתות בית ספר. התחרות מעוררת שאלות רבות בנוגע לביוגרפיות משפחתיות ודיונים. צוות שופטים מקצועי בוחר בעיצוב של אווין אוטינגסהאוזן למקום הראשון.

• תערוכה בבונדסטאג: »עקבות השוד – רעיונות לאנדרטה ל׳אריזציה’ בברימר«.

• סימפוזיון taz: »אריזציה« – על ההתמודדות עם מורשת העוול

• בנובמבר 2016,כל סיעות הפרלמנט מחליטות על הקמת האנדרטה

• מאבק ממושך על המיקום »הנכון«: האם האנדרטה תוקם ליד K+N, בנמל אירופה, ליד אכסניית הנוער או איפשהו בין לבין?

• דינמיקה: במקביל לתהליך הפוליטי, בהשראת »4 מ״ר של אמת«, נוצרים מיזמים אמנותיים, אנדרטאות זמניות, תערוכות בינלאומיות, רומנים אזוריים, כתבות רדיו ועבודות תואר שני.

• תוצאה: בפברואר 2022 מחליט הסנאט של ברמה לבנות את האנדרטה ליד וזר-ארקאדן, והיא נחנכת ב-10 בספטמבר 2023.

• סקירה וסיכום: taz.de/mahnmal

חללים ריקים ופערים היסטוריים:

תפקידה של ברמן ב״ניצול« הרכוש היהודי

מאז 2015 התנהל בברמן דיון על הקמת אנדרטה ל״אריזציה«, וכעת זה קרה: ב-10 בספטמבר היא נחנכה על גדת נהר וזר, בין גשר וילהלם-קאיזן לבין וזר-ארקאדן, והיא עוסקת בביזה השיטתית של האוכלוסייה היהודית.

האנדרטה מתמקדת בתפקידה המיוחד של ברמן כנמל וכתחנת לוגיסטית ב״מימוש« הרכוש היהודי. תפקיד זה מבוסס בחלקו על ההגירה הכפויה של משפחות יהודיות דרך ברמרהאבן. עם זאת, ברמן הרוויחה במיוחד מהעברת הרכוש היהודי מהמדינות הכבושות במערב אירופה (»אקציה M«). חברת השילוח Kühne+Nagel, שהייתה מעורבת באופן משמעותי בתהליך, חגגה את יום השנה להקמתה ב-2015, מה שהצית את הדיון על האנדרטה.

Kühne+Nagel הצליחה להשיג תפקיד מרכזי בפינוי הרכוש היהודי, הן במסגרת »אקציה M« והן בערי הנמל בדרום אירופה. הבינלאומיות של החברה התפתחה אפוא בעקבות הצבא הגרמני: רשת הסניפים במדינות הכבושות שימשה כבסיס לוגיסטי לשוד, ובמקביל פיתחה החברה את תחום הלוגיסטיקה הצבאית – שבו היא ממלאת תפקיד מוביל עד היום. במילים אחרות: Kühne + Nagel חבה את התפתחותה עד היום למעורבותה בתקופת השלטון הנאצי.

אין זה מפתיע כי כל זה לא הוזכר בחגיגות היובל המפוארות של החברה בכיכר השוק של ברמן, בהן הוצגה ההיסטוריה של החברה במשאית היסטורית. אך גם בתגובה לשאלה מפורשת, מחלקת התקשורת של החברה הסבירה כי שנות ה-30 וה-40 »אינן רלוונטיות להיסטוריה של החברה«.

מקרה Kühne+Nagel הוא אנכרוניזם – אך הוא מצביע על בעיה עכשווית: היעדר העיסוק החברתי הכולל בנושא ה״אריזציה« הלא נעים. מלבד המדינה הנאצית והלוגיסטיקאים של »מיחזור« זה, גם חלקים נרחבים מהאוכלוסייה התעשרו ממנו. גם בבתים פרטיים רבים בברימה היו אז – ובחלקם ישנם גם היום – רהיטים ופסנתרים, תמונות ומנורות, וחפצי יום-יום כמו סכו״ם, שהיו שייכים למשפחות יהודיות שגורשו לגלות, שחייהן הושמדו, רכושן »נוצל« ועקבותיהן נמחקו. גם ממדים אלה של ירושת העוול מוצגים באנדרטה.

האנדרטה תוקם בלב העיר, על גדות נהר הווזר, שבו הובילו אוניות משא כמויות אדירות של רהיטים שנגנבו מהולנד, וכן כל מיני חפצי בית, לברמן. העיצוב של אווין אוטינגסהאוזן, שאושר על ידי כל סיעות העירייה, מורכב מבור בעומק של כשישה מטרים, שבמבט ראשון נראה ריק – היעדרות לכאורה של היסטוריה, שכחה והדחקה. אך בתחתיתו ניתן לראות אור צדדי. מי שיורד אל גדת נהר הווזר, מבחין בצלליות מעורפלות על קירות הבור: עקבות של רהיטים, של תכולת בתים, של חיים הרוסים. המיצב עוסק באופן זה בשוד המוחלט של האוכלוסייה היהודית, שקדם לרצח ההמוני. דירותיהם פונו לחלוטין, וכל רכושם של המגורשים »נוצל« בין היתר ב״מכירות פומביות של יהודים«.

אלווירה נואה, יושבת הראש של הקהילה היהודית בברמן, הייתה חלק מהוועדה המקצועית שהציעה את מימושו של הפרויקט, אותו הגיש אוטינגסהאוזן תחת הכותרת »חללים ריקים ופערים היסטוריים« בתחרות הרעיונות של העיתון taz (ראו מסגרת) בשנת 2016. על מיקום האנדרטה בגשר קאיזן, שנמצא לאחר ויכוחים ממושכים על המיקום המתאים, היא אומרת: »מקום זה מתאים מאוד להנצחה.« הסביבה מתאימה. »הפשטות והבהירות של הקירות« נותנות מקום להוסיף את האנדרטה כהתמודדות עם העבר.

על פי החלטת מועצת העיר ברמינגהם, כל מי שהתעשר מהרדיפה אחר האזרחים היהודים יתרם לבניית האנדרטה: המגזר הציבורי, חברות ומשקי בית פרטיים. בעוד שהחלל הפנימי של האנדרטה, המהווה את הליבה האמנותית-קונספטואלית שלה, ממומן מתרומות פרטיות, העיר והמגזר העסקי מספקים את האמצעים המאפשרים את עבודות הבנייה. העלות הכוללת היא 476,000 אירו.

לקריאה לתרומות הצטרפו 210 אנשים, שהביעו עניין ומעורבות בפרויקט מאז תחילת המאמצים להקמת האנדרטה (2015) – תושבים רבים של ברמן, כמו גם מומחים בינלאומיים מתחום החינוך הפוליטי, האמנות החזותית וההיסטוריה. דבר זה מעיד הן על התמיכה המקצועית הבין-ארצית במטרה והן על התמיכה הקונקרטית שהפרויקט זכה לה בקרב תושבי ברמה.

קריאת התרומות להקמת האנדרטה ל״אריזציה« זכתה להצלחה מהירה מהצפוי. תוך עשרה ימים בלבד גויסו 40,000 יורו מהחברה האזרחית, הסכום הדרוש לעיצוב פנים האנדרטה. עם פרוץ המלחמה הרוסית באוקראינה הופסק גיוס התרומות זמן קצר לאחר מכן, אך בסך הכל עומדים כעת לרשות הקמת האנדרטה 61,671.86 יורו מכספים פרטיים.

הנינג בלייל, שבעת היותו עורך ב-taz יזם את פרויקט האנדרטה ומאז עזיבתו את taz מתנדב למען הקמתה, מסביר שוב את הרקע ליוזמת האנדרטה: »הריקון המוחלט של דירותיהם ובתיהם של יהודים הביא להשמדת מרחבי המחיה שלהם ושל עקבותיהם. במקביל, »מיחזור« מוחלט של רכושם שימש לביסוס השלטון: המדינה הנאצית פעלה גם כ״קהילת שלל«. תפקידה המיוחד של ברמן בהקשר זה הוא הלוגיסטיקה האירופית של »מיחזור« הרכוש היהודי. האנדרטה מתמקדת בתפקיד זה, שהוזנח זמן רב.«

אווין אוטינגסהאוזן מצביע על צעדים נוספים שיש לנקוט: »הקמת האנדרטה היא צעד ראשון טוב כדי להפנות את תשומת הלב לממדים המורכבים של הקשר ההפקעה הנאצי. לדעתי, שלבים נוספים חייבים לכלול עיצוב רב-פרספקטיבי של העבודה התרבותית-זיכרוןית בנוגע לתוצאות השוד הנאצי, וכן עיבוד מדעי ותוכני נוסף, למשל בנוגע למרוויחים מהשוד.«

הנינג בלייל

באפריל 2019 התקיימה מסיבת עיתונאים משותפת עם אלביירה נואה, יושבת ראש הקהילה היהודית בברמן, ב-Tiefer.

הודעה לעיתונות:

לצורך הקמת האנדרטה ל״אריזציה« שהוחלט עליה על ידי מועצת העיר ב-2016, אשר נועדה להנציח את תפקידה המיוחד של ברמן בלוגיסטיקה של »ניצול« הרכוש היהודי מכל רחבי אירופה, מוצע מיקום חדש לבחינה: האנדרטה תוקם בין הארקדות בטייפר (Tiefer) לבין הצד המזרחי של גשר וילהלם קייזן (Wilhelm Kaisen-Brücke). רעיון זה הוצג היום במסיבת עיתונאים, בה נכחה גם נציגות הקהילה היהודית של ברמן.

ההצעה, שזכתה לתמיכת כל סיעות מועצת העיר, כוללת שני פתחים הנפגשים בזווית ישרה: ממבט על, נראית רק חלל ריק המסמל את השכחת ההיסטוריה. אולם, מהצד נראים צלליות של רהיטים שהיו שם בעבר. מיצב זה מתמקד בשוד המוחלט של האוכלוסייה היהודית, שקדם לרצח ההמוני. דירותיהם רוקנו לחלוטין, וכל רכושם של המגורשים »נוצל« בין היתר ב״מכירות פומביות של יהודים«.

לדעת אווין אוטינגסהאוזן, האחראי על תכנון האנדרטה, האנדרטה מתאימה יותר לגשר קייזן מאשר למדרגות הישיבה בשלאכטה, שם מתוכנן כעת להקימה. הסיבה לכך היא ההבדל הגדול בגובה השטח: »בעוד שבמדרגות השלכטה הגובה מגיע ל-3.15 מטר בעקבות שיפוצים, כאן הגובה הוא כ-6 מטרים«, אמר אוטינגסהאוזן במסיבת העיתונאים. »הפער האנכי שנוצר מסמל את החסרים ההיסטוריים, ועומקו מרמז על העקבות המורכבות של הקשר ההפקעה.« לדבריו, זהו »הזמנה להרחבת הפרספקטיבה«, שניתן לבטא בצורה מתאימה יותר בגשר מאשר במדרגות.

גם אלבירה נואה, יושבת ראש הקהילה היהודית בברמן, תומכת בהקמת האנדרטה בגשר קאיזן: »מקום זה מתאים מאוד להנצחה«, אמרה נואה במסיבת העיתונאים.

הארכדות שימשו כפלטפורמת מנוף לפריקת ספינות נהר גם הרכוש היהודי שנגנב מאמסטרדם ואנטוורפן, למשל, הועבר ברובו בספינות נהר.

הנינג בלייל, עורך העיתון taz שיזם את פרויקט האנדרטה וכעת פועל בהתנדבות למען הקמתה, תומך בבדיקה טכנית וכלכלית מדוקדקת יותר של מיקום הגשר. מחלקת התרבות מתכננת להקצות סכום של 660,000 יורו להקמת האנדרטה במדרגות שלחטה. העלות של הקמת האנדרטה על הגשר עשויה להיות נמוכה יותר. בלייל מדגיש: »לזיכרון אין מחיר. אין אפשרות לכמת ב״יורו« את »ההלימות« של סימן קבוע נגד אנטישמיות. 660,000 יורו אינם »יקרים מדי« בשום אופן עבור התערבות קבועה במרחב העירוני. עם זאת, יהיה זה חיובי עבור היתכנותו הבסיסית של האנדרטה וקבלתה הרחבה על ידי הציבור, אם ניתן יהיה להקימה בעלות נמוכה יותר.«

הסינרגיה המיוחלת בשלב הקרב, באמצעות אמצעי ההגנה מפני שיטפונות המתוכננים שם, נדחתה: כפי שנודע לאחרונה, אמצעי ההגנה מפני שיטפונות יתחילו רק בעוד שלוש עד חמש שנים.

רקע הפרויקט:
בברמן דנים זה ארבע שנים בהקמת אנדרטה ל״אריזציה«, וב-2016 הוחלט על הקמתה בפרלמנט. הרקע לכך הוא תפקידה המיוחד של ברמן כנמל וכתחנת לוגיסטיקה ב״מימוש« הרכוש היהודי. תפקיד זה מבוסס בחלקו על ההגירה הכפויה של משפחות יהודיות דרך ברמרהאבן. ברמן הרוויחה במיוחד מהעברת רכוש יהודי מהמדינות הכבושות במערב אירופה (»אקציה M«). חברה ששיחקה תפקיד מרכזי בכך הייתה חברת השילוח Kühne+Nagel, אשר חגיגות יום השנה להקמתה ב-2015 היו הגורם שהצית את הדיון על האנדרטה.

תחרות הרעיונות של העיתון taz לעיצוב האנדרטה: הגשות, חומרים, תמונות מהתערוכה

קובץ PDF על תחרות הרעיונות (הגשות, חומרים, תמונות מהתערוכה) ניתן למצוא כאן.